המחשבה על אלו שנחטפו שחולמים לחזור הביתה על החיילים שנלחמים על המדינה שנפרדו מנשותיהן ומההורים הטלטלה הזאת והחיים עצמם ישבתי לכתוב בשלוש לפנות בוקר את התחושות ההרגשות. הגעגוע לבית לא מרפה.
אם היה לי בית
או ארמון מלכים
הייתי נכנסת
לאחד מהמון חדריו
להשיל הפחד
לבשל תבשיל חם
לנוח ממה שעבר
לחפש בשמיים כוכב
אם היה לי בית
בשפת ים
הייתי פוסעת במזח
שומעת גלים כועסים
זועפים
מה שברח לי מזמן
ולדעת
מה שהלך לא שב
אם היה לי בית
הייתי בורחת
משליכה מעלי כבלים
מהשבי
מנעולים
את הלב שלופתים
מוצאת לי מפלט
עיר מקלט
להכנס לשמיכה
החמה
לנשום עמוק נשימה
לעכל המראות
אם יש לי בית
הוא מכיל הכלות
מחכה עד כלות
לקול מבשר שאומר
הגיע הזמן
מהר
אין מה לחכות
זה גומר
לשמוע קולות
מוזרים וריקים
רחוקים
להרגיש מנותקת
לכתוב מחזות
ומחוות
שנופלים בשלכת
הייתי רוצה לנצח
את השקרים
הרעים
מאוסים
למצוא את הבית
להרגיש את החופש
את הדיעה
להקשיב לנפש
עייפה
לדבר איתה דיבורים
לספר סיפורים
לצייר ציורים
להירדם איתה בבוקר
לפגוש אנשים
חללים
חלולים
נוספו מספרים
ובלי קשר
עוברות הדקות
לא סופרת שעות
ומעבר
עוד יום שחולף
ובסוף הכל מתגלה
השמש שקעה
תעלה
הנר שדלק
כבה
אם היה לי בית
אם הייתי מקלט
ושמש תפציע בלאט
הייתי נותנת
מזכרת עם פרח
עם שיר
מתנה
לך ולי
אהובה
כתבה אורלי גוהר
כל הזכויות שמורות(c)
